המהות הנשית

המהות הנשיתהמהות הנשית

בחיי היום יום שלי, יצרתי לי מין מציאות כזו, שבה אני נפגשת עם הרבה, אבל ממש הרבה נשים. יום אחרי יום עוברים, ואני… יושבת עם נשים במעגלים, מלמדת בקורסים, מנחה, מטפלת, חברות, קולגות… וואו… כמה נשים.

שנים שאני חוקרת, בחיים שלי ועם נשים אחרות את המסע אל הנשיות, מסע של ריפוי והעצמה לנשיות.

והנה זה מגיע, הזמן. למה? לשבת, ולהקליד מולי ומולכם את השאלה:

מהי המהות הנשית?? מי היא הנשיות?

אני מזהה אותה, רואה אותה, נוכחת, חמקמקה, ברורה, מטושטשת, יפה, מעצבנת, מעוררת הערצה וגם קינאה… היא נמצאת בתנועה, בהבעה, במסתורין, בגוף ובהילה שסביבנו. המהות הזו, היא הכוח הממגנט, התמצית המזוככת של "נשיות" שקיימת בכל אחת מאיתנו והיא אשר גורמת למהות הגברית להיות גברית. להימשך אלינו כל כך. חשבת פעם, למה הם כל כך אוהבים אותנו??? או מה למה הם כל כך נמשכים??

זה הגוף שלנו. נכון. מה???

מה כל כך מושך בשד? קיבינימט. רק עור, כזה מעוגל, רך ובעל מוצקות מסוימת, עם צ'ופצ'יק. בשביל זה כל הבלגן?? נו באמת. מה יש שם שכל כך עושה להם את זה?

אתמול ישבתי עם נשים סביב הנושא של ההתמודדות עם החיים אחרי לידה, במעגל אמהות. אחת הבנות אמא בת 10 חודשים, סיפרה שאתמול עשתה מעשה… יצאה למועדון עם חברות. כן… יצאה מהבית. מעשה אחד. התלבשה יפה וסקסי – מעשה שני. בילתה במועדון – מעשה שלישי. ואפילו חשה גישושים מצד המין הגברי (החברות שלה דאגו לעדכן – היא נשואה ואמא. בזה זה נגמר.) וחזרה הביתה לגבר שאהבה אותה קצת יותר, כי מאז שהיא אמא, הם קצת מתרחקים.

אז סיפרתי להן על המהות הנשית. על כך, שבעצם, מה שהם כל כך אוהבים בנו, בין השאר… זו הנשיות הזו, שאוהבת לרקוד, שאוהבת להיות מושכת, שזקוקה לנעורים ולתחושה של דם זורם ושוקק חיים.

נראה לי שזה העניין, שהנשיות שלנו, המהות הנשית היא "חיות". כן, ויטליות. אנרגיית החיים הזורמת בכול, זורמת בנו ודרכנו. עצם היותנו "אם כל חי" – הנותנת חיים, יוצרת חיים, מזינה בחיים… חיות מלאה בכל. ביופי, יצירה, תנועתיות.

עבור אישה, יום טוב הוא יום שבו היא מימשה הרבה חיות – שוחחה שיחות מעניינות (גם אם העניין הוא החבר החדש של זו, והעגילים, והספה לסלון…וגם גישות שונות להורות, היחסים עם בן הזוג או איך כדאי לפתוח את המצגת על…), ראתה מקומות מיוחדים, פגשה חברה טובה, רקדה, צחקה, החליפה בגדים כמה פעמים… אה, וכמובן – הייתה סקסית, נחשקת ואהובה. ואם נוסיף לכך – בישלה או אפתה משהו מגניב, אכלה במסעדה הצופה לרחוב שוקק חיים, מה טוב, טוב וטעים! ואם גם בכיתי תוך כדי קריאה בספר, היה ממש יום נפלא!

זהו העומק הנשי – צבעוניות, שמחה, תנועה, מגוון. אנחנו רב חושיות ואוהבות להרגיש, לטעום, לשמוע, לראות. נכון, גם גברים. אבל להם, יום טוב יכול להיות גם יום של שקט. כלום. זה בסדר. טוב שהם ככה. הבעיה נוצרת רק כאשר אנחנו זקוקות להרבה חיות, ומצפות שהגבר יזדקק לאותה מידה כמונו.

בספרה "גילוי עוצמתה הנסתרת של המיניות הנשית" מנסה מאיטריי ד. פיונטק להסביר מהי אותה המהות "מילים לעולם לא יוכלו לתאר במידה מספקת את מהות הנשיות. זהו קושי שאני שבה ונתקלת בו והוא תמיד מכאיב לי. ברגע שאני מנסה לנסח במילים את המהות הנשית, היא מאבדת את הרטט שבה, את כוחה ואת עומקה." מאיטריי מספרת על היין, שהוא הצד הנשי של היין והיאנג. והמהות הנשית – ה"יין" מיוצגות כמים – נטולי צורה; גמישים ונזילים, זורמים אל העומקים, כוחם ברכותם ובטבעם הנצחי, משמרים איכויות ולעולם בהשתנות. כך גם האישה – כל הזמן משתנה.

משנה צבעים,

משתנה בהורמונים (כל חודש מחדש, בלגן…)

משתנה במידות,

משנה את עיצוב החדרים,

מחליפה חברות ותחומי עניין,

משנה מצבי רוח,

והרגשות… והדעות… כל הזמן בהשתנות.

זה, זה היופי שלנו!

בעצם, במידה מסוימת הגברים ניזונים מהחיות שלנו. שמחת החיים שלנו ממלאת אותם בשמחה, החום שאנחנו מקרינות בפשטות, המגע, האמפתיה, כל מני דברים כאלה שפשוט לנו להביא מעצמנו אליהם, אל הילדים שלנו, אל הבית שלנו, אל חברות. כן, כן… דווקא ההתנהגויות ה"מתלהבות" שלנו, הצחקוקים, הציפצופים, הקיפצוצים, הקלולסיות… דווקא באותם הרגעים הקטנים שנראה כאילו הוא עומד, קצת נבוך מההתלהבות וצווחת השמחה שבקעה ממך כשראית חברה שלא ראית מזמן, בהפתעה, באמצע הרחוב. דווקא אז, כשהוא עומד כאילו אין לו איפה לקבול את עצמו… הוא מקבל ממך את המתנה של חופשיות וריגושיות. כי הוא יותר עצור, אז הוא זורם. דרכך.

אני זוכרת רגע אחד שבו הרגשתי שאני ממש מבינה את העיקרון הזה. דווקא דרך קריאה בספר המיועד לגברים. מומלץ, מאוד. כתב אותו דויד דיידה, איש חכם ומורה ליוגה וטנטרה וגבריות בעידן החדש. בפרק קטן בספרו "דרך גבר" הוא מסביר, לגברים, שזה בסדר שיש בהם משיכה טבעית לנשים צעירות. זו לא שריטה, הוא מרגיע. נשים צעירות פשוט מלאות באנרגיה נקבית ומקרינות אותה. הגבר, ככל שיש בו יותר זכריות, כך הוא נמשך יותר לנקביות. כך שזה טבעי ונורמאלי. להימשך. לאו דווקא לעשות עם זה משהו…

הבנתי עד כמה הנעורים, הנעורים הנשיים מלאים בחיות. עד כמה הנעורים שלי היו מלאי חיות. ומה קרה? מה קרה לי? "בתרבות שלנו, כאשר נשים מתבגרות, הן לוקחות על עצמן יותר ויותר תחומי אחריות ותפקידים זכריים, כך שזוהרן הנקבי הולך ומתעמעם אט אט". יפה אמר. אני זוכרת את ההבנה כרגע שבו לקחתי על עצמי להיזכר, לעורר ולשמר את האנרגיה הצעירה שבי. זה עניין של בחירה, להיות צעירה וקורנת חיות (ככה זה כשאת פולניה, צריך לבחור בשמחת חיים, זה לא בא עם מערכת ההפעלה…).

שנים ארוכות אנחנו מצניעות אותה. אוף, כבר יותר מדיי זמן, עד כי שכחנו, אין לנו מושג איך זה מרגיש "להיות" המהות הנשית. להיות חופשייה איתה. מבלי לחשוש שהיא חזקה מדיי, חושנית מדיי, מפונקת מדיי, קולנית או צחקנית מדיי, או אוהבת מדיי רכה מדיי, הזוייה מדיי, מכושפת מדיי…

המהות הנשית הזו, חופשייה יותר כשאנחנו בסביבה נשית. שם אין לנו חשש להיות חושניות, תוססות, נוגעות, קשקשניות… אבל מכיוון שכבר אין לנו סביבה נשית, לא בעבודה, לא במשפחה, בשום מקום, אנחנו דיי סוגרות אותה. זו אחת הסיבות שאני יוצרת מעגלי נשים.

לפני שבועיים, סיפר לי חבר, על הערב שבו האישה שאיתו חזרה הביתה מצילומי אופנה שבהם השתתפה. צילומים שבהם היא נהנתה וחגגה את הנשיות ואת היופי שלה ושל חברות שלה, צילומים לרשת אופנה שבאמת אוהבת נשים, והדוגמניות הן נשים אמיתיות ושמחות. היה לה ערב נפלא. הוא הרגיש את זה בכל הבית. הבית התמלא במהות הנשית שהיא הייתה באותו הערב! איזה מזל שיש גברים שיודעים לא רק לחוש את המהות הזו, גם לדבר ולספר עליה.

והערב, ביטלתי ערב עם החבר המקסים שלי, כדי להיות עם החברה הטובה שלי. כי אני זקוקה לערב בנות. אופס, גם מחר, קבעתי עם חברות. לא נורא. אני אחזור אליו מלאה ומוטענת באנרגיה נשית. כך הוא אוהב אותי – קורנת נשיות. גם אצלך זה כך?

אל דף הבית של נשים במעגלי החיים – מיכל דון