להיות אישה שאוהבת גברים

אני אוהבת גברים!

להיות אישה פתוחה לגבריות – פניה לאישה שרוצה לסיים סוף סוף את המאבק של הנשיות בגבריות.

כחלק מתהליך התפתחות הנשית המקסימה שאני, גיליתי שיש עניין מול גברים. לא רק לי, משהו נשי כזה, אנחנו יורדות עליהם. מכירות את זה… על גברים בכלל, על הפרטי שלנו…

לא מזמן בתור לכרטיסים לסרט עמד זוג, ותוך כדי תקשורת עם הקופאית, היא ירדה עליו… בגועל נוראי. לא רק מול כל העולם, אלא ממש בהתרסה כלפי הקופאית ואפילו פנתה אחורה אליי: "תראי, הוא לא מסוגל אפילו לקבל החלטה אחת פשוטה"… או משהו כזה. הקטינה אותו… מיזערה אותו בארס נשי ממורמר. הסתכלתי עליו. הוא התכווץ. והתחיל להחזיר לה, אבל בווליום נמוך. כנראה ידע שאין לו סיכוי מול הקלפטע.

כל כך נפגעתי, בשמו. בשם הגבר ה"מוכה רגשית" הזה.

רציתי לומר לה (אמרתי בלב… זה סוג של לומר לא?!) שהוא הגבר שלך, פרגני לו, העצימי אותו, כך הוא יהיה יותר מכל מה שאת צריכה ממנו. גיברת… את מכווצת לו ת'זין!!! דייי, לא יהיה מי שיעניק לך מהעוצמה הגברית שלו…

ומצד שני, דורי דורות ישבנו ומררנו על כך שהעולם גברי כוחני עלינו. שהכוח אצל הגברים, שהכוחניות הגברית שולטת בנו, בבחירות שלנו, בגוף שלנו. בשלטון, בשוק העבודה, בכלכלה… וכמובן, שאכן כך היה ו/או עדיין במקומות רבים מדיי.

אנחנו בוגרות של תקופה שבה, דרך הכפירה שלנו סוף סוף בממסד הפטריאכלי, הצלחנו לעשות שינויים גדולים. ענקיים.

קן וילבר, שהוא אבי התיאוריה והתנועה האינטגראלית כתב בדיוק רב (ולעיתים קצת קשה לעיכול לבטן נשית רגישה… ולצטט רק חלק מרעיון רחב, חוטא למכלול, אבל, בכל זאת הנה זה)

"אבל הבעיה האמיתית עם "תיאורית הכפייה" – שלפיה גברים מאז ומעולם דיכאו את הנשים – שהיא מציירת תמונה קודרת להחריד של עולם הנשים. אי אפשר להיות גם חזקה ואינטליגנטית וגם מדוכאת. בתמונה כזאת הנשים מצטיירות בהכרח כשיות תמימות, כחלשות יותר ו/או מטומטמות יותר מהגברים. במקום להבין שבכל שלב באבולוציה האנושית גברים ונשים יצרו יחד את צורת האינטראקציה החברתית בינהם, התמונה הזאת מגדירה את הנשים יותר מכול כמעוצבות על ידי האחר. במילים אחרות, הפמיניסטיות מניחות וכופות בדיוק את התדמית הנשית שהן טוענות שהן מעוניינות למחוק. אבל, אין מה לעשות – גברים הם לא כאלה חזירים ונשים הל לא כאלה שיות תמימות."

אם כך, הגיע הזמן שלנו לחזור ולראות את עצמנו כשוות, את הנשיות כשווה.

הגיע הזמן לנשיות פוסט קורבנית.

יש הרבה מה לשנות בתפיסות הנשיות שלנו בעניין הזה. יש את התלות שלנו לשחרר, את השיפוטיות שלנו כלפי הגברים, את הנחיתות הבסיסית שלפעמים גורמת לנו להיות יותר תוקפניות ממה שאנחנו.

יש עלינו לשחרר דורי דורות של תפיסת עצמנו כמוקד להתעללות, אונס, שליטה, רכושנות. אני מאמינה שאת כל אלו ניתן לשחרר, בכל רמה. אבל…

כל אלו ברומו של עולם. איך כל זה נראה ביום יום?

אפשר להפסיק לכעוס על הגברים.

כשאנחנו לומדות, ביום יום, להוריד את כמות הכעס שלך על הגבר שאיתך, (כל מידה של כעס שיש בך פוחתת), אז פוחתת גם מידת הכעס כלפי הגברים. את יכולה להפסיק לשאת על עצמך את משקל הכעסים והעלבונות שיש לנשים כ"עם" כלפי המעשים של הגברים כלפינו לאורך ההיסטוריה.

ואפילו לנסות לא לנהל את הגבר,

ולרדת מתסביך השליטה, להפסיק להיות מנהלות ביד רמה את הגברים בשיטות של אכזבה מתמדת מהדרך שבה הם עושים את הדברים. את כול הדברים: קניות, כלים, מתלבשים, רואים טלביזיה… לא רק את יודעת איך מתנהל בית. גם לו יש העדפות בעניין!

אפשר להבין שיש להם שפה אינטימית, שפת חיזור ובכלל, שפה אחרת משלנו,

וזה לא אומר שאנחנו יודעות יותר טוב "לדבר", אנחנו אולי קצת רוצות שהם ילמדו את השפה שלנו וידברו בה, ולא מקדישות רבע שנייה לנסות ללמוד את השפה שלהם, וראות אותה כלגיטימית. (ואל תשאלי אותי מהי השפה הזו שלהם… עדיין לא פיצחתי. יש שם משהו של משחקים, שקט, מיקוד… אני מחפשת…)

אפשר גם להפסיק להיות תלויות בגבר.

כבנות זוג, אנחנו כבר לא תלוית בגברים. (הודות למהפכה הפמיניסטית) או אולי בעצם הרבה פחות תלויה בו. אז קדימה, תראי לו שאת אוהבת שהוא תומך, חזק, מעניק ביטחון. ולא המאכזב התמידי. הרשי לעצמך להתפנק… הרשי לעצמך להזדקק, וספרי לו כמה נעים לך לקבל ממנו את מה שרק הוא יכול לתת לך. זה פחות מאיים מאשה תלויה.

אנחנו יכולות לנסות להיגמל מההתמכרות שלנו מלהיות המטפלת בגברים שלנו,

כי אנחנו כבר לא מסכימות להיות אמא שלו, וגם קיבלנו אותו אחרי שגר כמה שנים עם עצמו ולמד לדאוג לעצמו.

תני לו לבטא את התכונות הגבריות שלו,

גם אם הו לא מעוררת בך התלהבות רבה, ואולי אפילו זלזול. יודעת מה, מה את אומרת על אפילו לאהוב את ההתנהגויות הגבריות שלו, להחמיא לו עליהן ואם אכן כך, לשתף אותו בתחושות שלך כלפי דברים גבריים שהוא מקרין. אין לאישה מתנה יותר גדולה מגבר שמבסוט מעצמו. אין מה לעשות, אגו גברי הוא אגו גברי. את יכולה אפילו לקבל ולאהוב את האגו הגברי הזה, עם כל הצרכים הנוטים לעיתים לאינפמנטיליות… כי ככה זה אצל גברים, וזה מה שמושך אותנו. בגבריות שלהם. תחרותיות, משיכה חזקה למשחקים, השגיות, תקשורת שטחית לעיתים קרובות, משמיתיות, הצורך להיות מוצלח…

לדוגמה:

כשהוא מתחיל איתך, ואת לא מעונייינת, לומר לא, באופן מעריך, לא מזלזל, באהבה לכוח הגברי ולאומץ הגברי. זו האחריות שלנו לעזור להם להיות יוזמים,  מובילים. גבר חווה כל כך הרבה דחייה מנשים. והם נשרפים. מושתקים. הרי כל כך הרבה פעמים אנחנו מזלזלות בהם על כך. במקום להעריך. קבלי את תשומת ליבו כלפייך באהבה. כי זה בא מאהבה. אפילו אם זה איזה ערס ברחוב. הוא חש את ההקרנה של הנשית שלך, והגיב אליה. זה הכול.

ולסיום, שוב:

אין לאשה מתנה גדולה יותר מגבר שמבסוט מעצמו, והרבה מזה בידיים שלך.

אל דף הבית של נשים במעגלי החיים – מיכל דון