אפריקה – חוויה רוחנית בחופי הטורקיז

חזרתי מאפריקה! כן, יבשת האם. אמנם את מרבית הזמן ביליתי באי זנזיבר שלחופי טנזניה, (אפריקה המזרחית), אבל ה"אפריקאיות" מורגשת בכל נשימה. גם באדיס אבבה המשגעת, בה ביליתי 24 שעות שלא מהעולם הזה.

הנשים של זנזיבר

הנשים של זנזיבר

זו הפעם השנייה שלי באדמת אפריקה וגם הפעם חשתי את העוצמה של היבשת, ושל האנשים החיים עליה.

הנשים… אוך הנשים באפריקה. אם חשבתי שהנשים בהודו הממו אותי בצבעוניות שלהן, אז הנשים בזנזיבר העצימו את הצבעוניות בעשרות מעטפות בד ססגוניות. הן שופכות, בכל רגע בהתנהלות שלהן, יופי וחיות. הן שדה פרחים בתנועה. היית צריכה לראות אותי בשוק של העיר הגדולה בזנזיבר.

הלומת יופי!

אנסה לשתף אתכן בחוויה רוחנית שעברתי שם. לא ברור לי בכלל כיצד ניתן להעלותה על הכתב:

חברתי עופרה בילתה כמה חודשים בטנזניה, בהתנדבות, חלק מהזמן עם נשים. היא סיפרה לי על הרבה נשים מהמערב שבאות להתנדב עם הנשים של אפריקה. מרגש לשמוע. אז שאלתי את עצמי ואת המלווה הנחמדה שלי לכל מקום – הגב' אינטואיציה, מה יש כאן, בנוכחות שלי ברגע הזה באפריקה, שיכול להיות תמיכה בנשיות ובריפוי הנשים באפריקה.

מאותו הרגע התחלתי לקבל השראה ורעיונות והדרכה לתהליך, שקיימתי בבוקר האחרון שלי בחוף.

התחברתי לאדמת אפריקה.

חוויתי תחושות כל כך נעימות. האדמה שם מרגישה כמו חיבור של עוצמה ורכות. וטונות של רגש.

חיברתי את אנרגיית האדמה אליי, ועליתי לפגוש את תודעת הבריאה. ב"תטא הילינג" המרחב הזה מכונה "הבורא", הרקיע השביעי!. אני מברכת ומודה על היכולת התודעתית לחבר בין התודעה היוצרת שבי לתודעה היוצרת של היקום.

וביקשתי להיות מודרכת בתהליך  שצריך להתרחש. ביקשתי להתחבר לתדר של התודעה הנשית ותודעת הנשיות שביבשת אפריקה. ביקשתי ליצור ריפוי לתודעה הנשית באפריקה.

ראיתי את עצמי נעמדת ברגליים פשוקות מעל כל היבשת.

ראיתי את השלב בהיסטוריה האנושית שבו הנשיות הפכה מהכוח המוביל את השבט מבחניה רוחנית, חברתית, וכו', מכוח היוצר יופי ושמחה והרמוניה, לכוח מדוכא וקורבני.

אפשרתי לכל החלקים בתודעה הנשית של כל התקופה ה"מעוותת" הזו, לכל החוויות המשפילות, התחושה של להיות רכוש, לא מובנת, לא יודעת… נפגעת מאלימות, מוסתרת, פגומה… לכל אלו אפשרתי להתשחרר מהתדר הנשי דרכי. דרך תחתית הגוף שלי, כלפי מעלה, אל השמיים ואל תודעת הבריאה של היקום.

אפשרתי לזיכרון הקולקטיבי של הנשיות לפתור את האמונות האלו, כך שיתאפשר להביא אמונות חדשות לתדר הנשי. כי כל עוד אנחנו מנסים לשנות על בסיס ההיסטוריה וכל מה שהיא יצרה בנו, אנחנו יוצרים עוד פרטים אל תוך דרמה קבועה. על מנת לשנות את הדרמה, להחליף את הקארמה, יש עלינו להסכים לשנות את העבר. את האמונות שנטע בנו העבר. יש עלינו לחבר את עצמנו חזרה לאמונות שהיו בנו בזמנים האחרים, והתחיל לבנות מחדש, משם.

עבורי, העבר הזה נמצא בין שורות הספר הנפלא "מעגל אבנים", שם מתואר שחר האנושות, גם באפריקה, בתקופה שהנשים הובילו את הקהילתיות, מערכות הייחסים, הפיתוח הטכנולוגי, הלמידה, האמונה באלוהות. ויחד עם הגברים נוצרה תרבות הרמונית, עם הטבע ועם השבט. תרבות של הדדיות ושוויון.

אז דמיינתי את הנשים החכמות של שחר האנושות באפריקה, ואת האמונות שהיו בתודעה הנשית אז, מתחברות לתודעה הנשית של עכשיו, וסוגרות מעגל.

הכול התרחש במהירות, בשלווה, בטבעיות ובשקט.

(אני יושבת לי על ספסל על חול לבן, מול ים טורקיז,  תיירות נערות אמריקאיות מתפנקות על הערסלים, מקשקשות שטויות של אחרי ארוחת בוקר, שגרת גסט האוס תרמיליאם אחרי לילה של מסיבה סוערת מסביבי…)

האנרגיה החזקה עוברת דרכי. אני בודקת האם אני צריכה לעשות לעצמי הגנות… לא. הכול בסדר!

ואז, מתבהרת התחושה שאפשר עכשיו להתחיל להוריד מידע חדש אל תוך התודעה הנשית. להוריד את הידע של חופש, שחרור, הערכה עצמית, הבנת המיוחדות והמתנות של הנשים והנשיות לקהילה, היזכרות ביכולות הרוחניות… הידע זורם כלפי מטה. יש לו על מה להיקלט. יופי!

שינוי בתודעה הקולקטיבית. אף אחד לא ישים לב. אבל אולי, הלוואי ותתחיל להיווצר תנועה לכיוון חדש, האצה בתנועה לכיוון החדש, כוח תומך להשתנות המתרחשת.

אני מאמינה בשינוי דרך התודעה הקולקטיבית, וביכולת לשנות את העבר, את ההיסטוריה ואת האפקט שלה עלינו. אני מאמינה שהתודעה הבוראת יצרה חוקים שכאלה במשחק שאנחנו משחקים על כדור הארץ. יופי של משחק! זה מרתק שאנחנו עדיין מגלים חוקים חדשים שיש ברמות חדשות של התקדמות במשחק.

 

העתיד של אפריקה... יפה...

העתיד של אפריקה… יפה…

אני חושבת על כך שבאי הזה שביליתי בו ימים קסומים, לכל גבר מותר לשאת עד 4 נשים… ושהמשאב הנפלא ביותר עבור התרבות הזו זה ילדים!!! כן, זה שמחה, והאישה, היא, במידה מסויימת, המכונה שמייצרת את המשאב. זה הזוי. פגשתי גברים שטענו שהם לא ישאו יותר מאישה אחת. שהדור הזה כבר פחות בעניין. מעודד.

חושבת על כך שנשים רבות מאוד ביבשת הזו ובארץ הזו עדיין עוברות כריתת דגדגן.

ועל אלו שהגוף שלהן הופך מדיי פעם לכלי שרת לזממו של גבר. בין אם בעלה או דוד, או שכן או חנווני. ועל אלו שמכסות את פניהן, פן יבצבץ יופיין אל העולם…

ולצידן דמיינתי – ראיתי את הנשים האפריקאיות מלאות היופי והעוצמה – רוקדות בישבנים עסיסיים, בחיוך ענק. צוחקות צחוק משוחרר ומדביקות בו את כל העולם! משחררות את הגברים מכוחניות,  דרך האהבה שלהן לחיים וליבשת.

בפעם הקודמת שהייתי על אפריקה, בדרום אפריקה, התחוללה היסטוריה לנגד ליבי המתרגש – 94, דרום אפריקה, בחירות ראשונות בהם השתתפו אפריקאים שחורים. הייתי, ראיתי, שמעתי, כשנלסון מנדלה עלה לשלטון ודרום אפריקה השתחררה מהאפרטהייד. זה היה יום של אהבה והרמוניה, ככה זה הרגיש. מיליוני לבבות מאושרים מילאו את האטמוספרה של אפריקה בתדרים של תקווה. בחיי, זה היה באוויר.

מאבק שלווה בכל כך הרבה אלימות ודיכוי, הגיע לשיא של שינוי כיוון ביום של שקט ושלווה.

אז ברור שאני מאמינה!

על הגברים של אפריקה, ועל הלב הפתוח של כל מי שפגשתי שם, בהמשך!

JAMBO

אל דף הבית של נשים במעגלי החיים – מיכל דון